קטמון (גונן) שוכנת על שטח גדול בדרום ירושלים, על רכס מצפון לנחל רחביה ומדרומה נחל רפאים. בשיאו של הרכס מצוי מנזר סן סימון שנמצא בגובה 775 מעל פני הים. שכונה מרכזית לצד קרית שמואל, וטלביה מצד אחד והמושבות (המושבה הגרמנית והמושבה היוונית) מצד שני. בקרב ירושלמים מקובל גם לכנותה קטמון הישנה, להבדילה מרצף שכונות הלוויין שלה "הקטמונים" (או "גוננים" – גונן א'-ט') שנבנו בשנות ה-50 מדרום-מערב לקטמון כשיכונים לעולים חדשים, שתוחם את השכונה בדרום. השם "קטמון הישנה" נועד לייחד את שכונת קטמון המקורית וההיסטורית, אשר בתיה הראשונים הוקמו סמוך למנזר סן סימון, ונבדלת מן "הקטמונים" גאוגרפית, היסטורית, אדריכלית וסוציו-אקונומית. ישנן כמה גרסאות למקור השם "קטמון". השם קטמון הוא ערבי ונגזר מהמילה "קאטמה" – היינו לשבור, רמז למחצבות בסביבה שבהן שברו וחצבו אבנים לבניין. הגרסה השנייה היא שמקור השם במילה היוונית "קאטאמונאס", שפירושה אדם העובד את האל ומתבודד. הגרסה הרווחת כיום לפירוש השם קטמון היא בצירוף "קאטו מונאסטירי" שפירושו ביוונית "סמוך למנזר", הוא מנזר סן סימון שתוחם את השכונה ממערב. מקור שמה העברי של השכונה גונן, שלא נקלט בקרב תושבי העיר, נגזר מהיותה שכונת ספר עד 1967, והתגוננותה מפני התקפות הירדנים.
קטמון התחילה להתפתח כשכונה ערבית החל משנת 1900 בערך. האדמות עליהן נבנתה השכונה היו שייכות בעבר לפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית, שהחלה למכור כמה מנכסיה עקב משבר כלכלי אליו נקלעה בשלהי המאה ה-19. היא העדיפה להתחיל במכירתן של קרקעות אלה, משום שהיו רחוקות מהעיר העתיקה, ולכן נחשבו פחות קדושות. הריחוק של השכונה מן העיר קסם, היתה היענות למודעות שהציעו להם לגור בסביבה עם "אוויר נקי" ושאליה ניתן להגיע "בכביש עגלה" (כלומר: דרך סלולה). החלקות היו גדולות (כ-500 מ"ר), ואפשרו בניית בתים גדולים. אחרי מלחמת העולם הראשונה התפתחה וצמחה השכונה, שלפני המלחמה הספיקו להיבנות בה רק בתים בודדים. רבים מהבתים שנבנו היו בתים מפוארים מאוד וברובם גרו משפחות ערביות-נוצריות. היא נחשבה כשכונה של החברה הערבית-נוצרית הגבוהה, בה התגוררו פקידים שעבדו בשירות המנהל והצבא הבריטי. נציגויות דיפלומטיות זרות התמקמו בה בניין הקונסוליה האיטלקית שהוקם באותו תקופה, משמש אותה עד היום. הגיוון בארצות המוצא ובעדותיהם של תושבי השכונה (היו ביניהם יוונים-אורתודוקסים, קתולים, ארמנים ועוד), והיותם משכילים, הקנתה לשכונה אופי קוסמופוליטי. ילדי השכונה למדו בבתי ספר פרטיים, שבחלקם שפות הלימוד היו אנגלית, גרמנית או איטלקית. הפעילויות התרבותיות היו מערביות באופיין, ורבים מתושבי השכונה היו חברים במועדון ימק"א. הלבוש המקובל היה אף הוא מערבי באופיו: שמלות מעוצבות לנשים וחליפות ועניבות לגברים. בשכונה פעלו גם מספר בתי מלון קטנים. בשכונה היה גם בסיס ומועדון ספורט בריטי, שבחלקו הפך לאחר קום המדינה למגרש קטמון של קבוצת הפועל ירשלים. לימים הוקמו במקום בתי דירות.
לאחר הקמת מדינת ישראל, יושבה השכונה בידי יהודים, רבים מהם מפליטי הרובע היהודי. מלבד פליטי העיר העתיקה, יושבו בקטמון עולים ופקידי ממשלה. בשל מצוקת הדיור חולק השטח המקורי של הבתים למספר דירות קטנות. גם מרפסות נאטמו ונבנו תוספות בניה, מה שפגע בחזות הארכיטקטונית של הבתים המקוריים. כמה מהמבנים הוסבו למבני ציבור, כגון בית החולים משגב לדך. עם השנים, בעיקר מאז שנות ה-70, משפחות בעלות אמצעים, רבות מהן של עולים מארצות הרווחה, החלו לגלות עניין בבתיה היפים של השכונה. כמה מרוכשי הבתים איחדו מחדש את הדירות שנוצרו ב-1948, וכך נוצרו מחדש בתים מפוארים. בתהליך דומה לשל שכנותיה, בקעה והמושבה היוונית, ערכם של הבתים בשכונה עלה בהדרגה, והיא הפכה בורגנית יותר באופיה. במקרים רבים, נבנו קומות נוספות בבתי השכונה. חלק מהמבנים שמרו על צביונם המקורי, אך אחרים, כגון בית אלבינה שברחוב החי"ש ובית זוסמן שברחוב המצור, נבנו בסגנון מודרני יותר. בשכונה בתי כנסת רבים לציבור הציוני הדתי, האנגלו-סקסי ולעולים הרבים מצרפת. עם בתי הכנסת ומוסדות החינוך בקטמון נמנים: השטיבלך, בית כנסת יקר, רמב"ן, קריית חנה דוד, אוהל נחמה, ישיבת ערלוי, מכון גבוה ללימודי היהדות "ארץ חמדה", בית ספר הדתי חורב, בית ספר ממ"ד יהודה הלוי, בית ספר ממלכתי ע"ש הנרייטה סאלד, בית ספר ממלכתי לוריא, תיכון בית-חינוך, התיכון והמכון על שם שלום הרטמן ועוד.
הרחובות המרכזיים בה הם רחוב רחל אמנו המחבר אותה עם רחוב עמק רפאים ורחוב כובשי קטמון המחבר אותה אל רחוב הפלמ"ח שבצפון. מרבית רחובות השכונה קיבלו שמות מתקופת מלחמת השחרור: "השיירות", "מחלקי המים", "יורדי הסירה", "משמר העם", "החי"ש", "הפורצים", "הפלמ"ח", "הגדוד העברי", "כובשי קטמון", "כ"ט בנובמבר", "החי"מ", "הל"ה", "הגדנ"ע", "חיל נשים" וכו'
הבניה בשכונה הייתה בשני סגנונות עיקריים, בינלאומי ואקלקטי. גם בתחילת התפתחותה המבנים המפוארים יותר נבנו בסגנון האקלקטי, וכללו אלמנטים כגון מדרגות כניסה מפוארות, מרפסות, קשתות והקפדה על פרטים. הסגנון הבינלאומי אפיין את בתי הדירות, שכללו אלמנטים כמו קווים ישרים לצד מרפסות קמורות, וחלונות מאורכים לאורך חדרי המדרגות. הבתים הראשונים שנבנו עד שנת 1934 היו מבני אבן בני קומה אחת , למעשה עד שנת 1924 היו רק מעל לעשרה בתים בשכונה , בשנת 1934 החלו לבנות בתים משותפים ,בעלי עד ארבע קומות לצרכי עסקים , בעיקר לצרכי השכרה לפקידות ולקציני הממשל המנדטורי, בתים אלו שנבנו במטרה למקסם את שטח הבניה על השטח הנתון , התאפיינו בשטח הציבורי הקטן מסביב למבנה , בחדרי המדרגות הפנימיים לקומות העליונות, ובהמשך עם הקדמה מקומות חניה לרכבים , בניגוד למבנים בני הקומה האחת שכללו שטח גינה נרחב בחזית הבית ובסביבתו, רובם בסגנון באוהאוס. השפה העיצובית כיום של הבתים והבניינים בקטמון הישנה נותנת ביטוי מודרני וחדשני בפן האדריכלותי תוך כדי שמירה על הסגנון המודרני המוקדם של שנות השלושים יחד עם שימור הבניה המקורית של שכונת קטמון הישנה, שהיא מן השכונות הוותיקות והמבוקשות בעיר.