תוצאות החיפוש שלך

פינה קסומה בתוך טירוף הנדל"ן של המושבה הגרמנית בירושלים

Posted by sitel on יולי 4, 2019
| 0

אריאל הירשפלד, "הארץ" , 11.2.2009

בית העם" נבנה על פי תוכניתו של האדריכל תאודור זנדל ונחנך ב-1884 במעמד המושל הטורקי ונכבדי העיר. בקירו הצפוני בנויה גומחה יפה, מקום למזבח או לדוכן הדרשנים. המבנה פשוט אבל לא חסר סממנים של הדר וטקס: הקירות מעוטרים מבחוץ בשורת קשתות קטנות, ודלת הכניסה חבויה בשער אבן העשוי שני עמודים וגומחת-היכל מקושטת. מגדל פעמון בעל ארבעה עמודים מתנשא בראש הגמלון הדרומי, הפונה אל המושבה. האולם – פשוט ונהדר: חלונות צבעוניים שקועים בקירות העבים, ובחלקו הדרומי נבנתה גלריה מעץ עבה וכבד (בעבודת נגרות מעולה) ששימשה את המקהלה ואת העוגב שניגן בימי חגיהם. החצר מוקפת חומת אבנים ישנה, מושלמת ביושנה המאוזב, ובין העצים מצהיב העשב בקיץ כפלומה.בפתח המושבה הגרמנית בירושלים, בתוך חורשת אורנים זקנים, שוכנת כנסייה קטנה ונרדמת. זו הכנסייה הארמנית. הארמנים אינם פוקדים אותה עוד והיא סגורה ורק השומרת המסורה וכלבה הקולני, המתגוררים בחצר, שומרים עליה. הכנסייה הענוגה הזאת לא נבנתה ככנסייה. היא היתה "בית העם" של המושבה הגרמנית הטמפלרית, ה-Gemeindsaal,  ששימש כמרכז חברתי וכמקום לדרשות דתיות של הטמפלרים (שלא נהגו במנהגי הפולחן הנוצריים הרגילים).

החצר הזאת, הנמצאת במשולש הנוצר בין הרחובות עמק רפאים ודרך בית לחם בירושלים, היא כמוסה של עולם ישן שנותר בדרך פלא שלם והוא מחזיק סביבו אוויר של זמנים אחרים. כל הבא אל דרום העיר עובר ליד החצר הזאת, והבניין החינני שבה מציץ אליו מעל החומה. אם הוא לא ישן או עיוור, עובר בו להרף עין משהו חם ומרומם. המקום הזה הוא מן המראות היקרים ביותר של ירושלים.

המשכו של המשולש הזה הוא חצר גדולה ונטושה, רצופה גרוטאות וצמחי מעזבות. בעבר היה כאן המכון לסיבים, אבל במקורם היו הבניינים והחצר הגדולה בתי הספר של המושבה הגרמנית. בנייני בתי הספר מוזנחים ומושחתים, אבל מבני האבן הישנים שלמים עדיין ומגלים את חזיתותיהם המונומנטליות הפונות זו אל זו (ולא אל הרחוב) ואת קישוטי הכרכובים והחלונות. המגרש הזה הוא כמובן נתח נדל"ני עסיסי ביותר. הוא ניצב בפתח המושבה הגרמנית, בנוף העירוני היפה ביותר בירושלים, כשמצפון-מזרח לו נראים הר ציון וחומות העיר העתיקה. מי שיבנה מגדל במקום הזה ימכור ללקוחותיו את התמונה היקרה ביותר שמישהו יכול לחלום עליה בעיר הזאת.

המגרש הגדול (הנבדל מחצר הכנסייה) נמכר ליזמים המבקשים להקים בו את מלון "קולוני". התוכנית שהוגשה, לפני כשש שנים, העמידה במרכז המגרש ההוא מבנה אדיר ממדים המתנשא לגובה של עשר קומות ועליהן נוסף מגדל. בין בנייני בתי הספר הטמפלריים תוכנן בניין נוסף, הדומה להם בגובהו. ובעיקר: הבניין הענק אמור היה להמשיך למלא גם את חצר הכנסייה ולבלוע אותה בפועל ממש. כלומר להעמיד מעליה את מבנה המלון כך שהיא תהפוך למעין קישוט פנימי בתוכו.

התוכנית המפלצתית הזאת (כשנספחה לה באותם ימים תוכנית נוספת, מגלומנית באותה מידה, לבנות מלון "ארבע העונות" בדיוק ממול, מעבר לכביש) נודעה לתושבי העיר, והם פתחו במאבק ציבורי עיקש שעצר אותה, ורשויות התכנון של ירושלים דחו אותה. היזמים, שראו את עוצמת ההתנגדות ואת רישומה המעשי, הזמינו תוכנית אחרת ואף פנו למעין דיאלוג עם ועד הפעולה שהתגבש במנהל הקהילתי "גינות העיר" הפועל במושבה הגרמנית ובכל הסביבה הדרומית של העיר. הם הציגו תוכנית חדשה, העשויה מתוך מעין היענות לטענות התושבים ואנשי החברה להגנת הטבע – הם נסוגו מן הרעיון הבא לבלוע את הכנסייה ונעתרו להנמיך את בניין המלון לשמונה קומות (ולעוד שלוש תת-קרקעיות). אבל, על פי העיקרון שהלך ונוצר במקומותינו, הם רואים עצמם זה מכבר כמקופחים: הרי נגזלו מהם שתי קומות ענק ומגדל! מכאן שמגיע להם פיצוי על ויתוריהם וחסדיהם בכך שהסכימו לבניין הקטן בשתי קומות (במקום שבלאו הכי אושרו להם רק שש!) הפיצוי הוא בבניית בניין נוסף, בחזית הדרומית של המגרש, במקום שבו עומד בית מגורים ישן בן שתי קומות, בניין שיהיה בית דירות מפואר של ארבע קומות רחבות המחזיקות 3000 מ"ר(!) ובנוסף לכך – הם יחברו את בנייני בתי הספר בבניין חדשני שיהפוך אותם למבנה רצוף המחובר גם במרתפים.

בניין המלון עצמו הוא קוביית ענק שמתנשאת מקו הרחוב. ובהיעדר כל שטח לעצים ופרחים: הכנסייה הקטנה (שלא תיבלע אמנם בלובי של המלון) תהיה גנו של המלון ותשמש כאולם אירועים וחתונות. במחווה נוספת של רצון טוב הסכימו לפתוח את בניין הכנסייה לשימוש הקהילה פעמיים בשבוע ובימי ספירת העומר, כלומר – בימים שבהם הוא לא ישמש כאולם חתונות.

על תאוות הבצע הגלויה, העבה, הרשומה בכל תו ופרט בתוכנית הזאת אין מה להוסיף. המלון בתוכנית החדשה הוא מבנה גס, המכסה באלימות את השטח כולו על מבניו ההיסטוריים ועד קצותיו ממש, ובועל גם את הכנסייה ומנכסה לשימוש עסקי. אבל יש עוד דבר שמשום מה אין נוגעים בו בכל דיון על בנייה בזמן הזה, והוא צורתו של הבניין המוצע כאן. הדיונים נוגעים תמיד באחוזי בנייה, באישורי תב"ע וכיו"ב, ואיש אינו מעיר דבר על צביונם הצורני והאסתטי של הבניינים המוצעים. כאילו כאן צצה פתאום צנעת הפרט של האדריכל, טעמו ויכולתו, ואלה – הס מלהזכיר. הרי על טעם ועל ריח. העובדה שהמדובר כאן במבנה בעל ממדים של הר, העתיד להצל על רחוב שלם ולהיוותר שם לדראון של דורות נשכחת פתאום ונשתקת.

כי מעבר לממדים הקולוסאליים, החונקים את פתחן של שכונות המגורים הדרומיות של ירושלים, המדובר הוא במבנה מכוער להפליא: מודרניזם ישן, משמים, מדכא. מן בית חולים אנונימי, זר, מונוטוני, משהו בין משרד לבית חרושת. בלוק אטום. מכה בעין. האם את זה ראו אנשי הוועדה המקומית בעיריית ירושלים ואישרו? הרי מעבר לחריגות החצופות מכל אחוזי בנייה סבירים, יש כאן מכה אקולוגית-צורנית העתידה לעכל כחומצה את כל נופה של ירושלים ההיסטורית. כי בשונה מן המפלצת של הולילנד – מלון קולוני ייראה היטב מהר ציון, וההפך.

בדרכה של האיוולת התל-אביבית, שבה נכנעו פרנסי העיר ליזמי המלונות והפקירו את חוף הים בידיהם ונתנו יד לחומה הגדולה החוצצת בין העיר והים – כך פרנסיה של ירושלים קרובים לאותה כניעה שתפקיר את נופה של העיר העתיקה הנצפה מרכס העיר החדשה בידי יזמי המלונות ויצרני דירות היוקרה. יש לזכור כי בצד הר המלון קולוני יתנשא עוד הר מלון ארבע העונות, ולידו ממערב עוד צוק מלון דירות שיסתירו את שמי המערב ויחסמו את מרכז חייה של העיר בחומה של צרכנים זרים.

והעיקר: המינהל נתן ליזמי המלון את חצר הכנסייה! כלומר, הוא נתן הרשאה לתכנון והוא עתיד לגבות את מחיר הנכס על פי מידת הזכויות שיפיקו היזמים מרשויות העיר. אם אכן תופקר שכיית החמדה הזאת של "בית העם" בידי יזמי מלון שיעשו בה אולם לשמחות יקרות – ייזכר ראש העיר שתחת אפו התרחשה החרפה הזאת גם בספרי תולדות בתיה ההיסטוריים של ירושלים כאדריכל חורבנם.

השאר תגובה

כתובת האי מייל שלך לא תפורסם

Compare Listings