המושבה היוונית- צמודה לשכונת המושבה הגרמנית ונמצאת בצידה דרומית של רחוב עמק רפאים . הרחוב המפריד בין שתי השכונות הוא רחוב רחל אמנו. ממזרח תוחם אותה רח' עמק רפאים וממערב שכונת קטמון. רחובה הראשי הוא רחוב יהושע בן נון המקביל לרחוב עמק רפאים, ושאר רחובות השכונה נבנו כרחובות ניצבים ומקבילים, כעין רשת, באופן מסודר על פני מספר רחובות צולבים.
השכונה נוסדה בשנת 1900 על ידי בני העדה היוונית אורתודוקסית שחיפשו מענה לצפיפות המגורים שלהם ברובע הנוצרי בעיר העתיקה, שם חיו סביב מתחם הפטריארכיה היוונית, ותוכננה בדגם של רשת רחובות מקבילים וניצבים זה לה. בוני הבתים במושבה היו נוצרים אמידים, שהקימו בה בתי פאר צמודי קרקע, המתנשאים אף לגובה של שלוש קומות . תכנון השכונה היה אירופאי מאד, וכלל רחובות ישרים ומרווחים. כן ניטעו במושבה גנים ירוקים ועצי רחוב, ששיוו לה מראה כפרי ונעים. בני הקהילה היוונית הוזמנו להשתתף בהגרלת חלקות אדמה, והמשפחות שזכו בהגרלה התחייבו לממן ולדאוג לביצוע הבנייה. המבנה הראשון שנבנה היה בית המרכז הקהילתי בו התקיימה פעילות תרבותית ענפה ושכן בו גן ילדים. עד מלחמת העולם הראשונה הוקמו כ – 20 בתי מגורים. ועד שנת 1928 נבנו כ- 25 בתים נוספים. השכונה התפתחה במיוחד בשנות ה-20 וה-30, כאשר לארץ הגיעו מהגרים יוונים אורתודוקסים רבים שגורשו מטורקיה. בשכונה גרו גם משפחות ערביות וארמניות וכן משפחות של פקידים וקציני צבא בריטיים פקידים בכירים בשלטון המנדט הבריטי ושכנו בה מספר קונסוליות זרות.
ב-1948 השכונה אוכלסה במהירות בעולים חדשים אשר לא שמרו על הסדר והטיפוח שהשכונה הייתה בנויה בהם ולא דאגו לשימור המבנים וחזותם. תוספות מאולתרות שינו את צורתם של הבתים. בשנות ה-50 נבנו חמישה בנייני שיכון ציבורי, מבני בטון בני שלוש קומות עם חיפויי טיח. בשנות ה-60 בהיעדר מודעות לנושא השימור רכשו קבלנים כמה בתים אופיינים בשכונה והרסו אותם, במקומם בנו בתי דירות בני שלוש-ארבע קומות . בשנות ה-70 נבנו תוספות של כמה קומות לכמה מן הבניינים המקוריים, חלק מהתוספות נבנו בהתאמה ארכיטקטונית – עיצובית . עד היום ניתן להבחין בכמחצית מהבתים המקוריים. מערך הרחובות ובית העם השתמרו וכיום נמצא המועדון תחת חסות ממשלת יוון ומתקיימות בו פעילויות הקשורות בתרבות יוון.
מספר זעום של משפחות יווניות נותר במושבה במהלך המלחמה ולאחריה, אך רק לאחר 1967 חודשה הפעילות החברתית והתרבותית במועדון היווני שברחוב יהושע בן נון 8 שבמרכז השכונה. המועדון עבר שיפוץ והחייאה מחדש בתחילת שנות ה-80 בידי התושבים שנשארו במקום, ובידי אלה שחזרו מהעיר העתיקה. כיום נמצא המועדון תחת חסות ממשלת יוון ומתקיימות בו פעילויות הקשורות בתרבות יוון, כמו לימוד השפה היוונית וריקודים יווניים. מאז פרישתו של הארכאולוג ד"ר וסיליוס צפיריס לגמלאות הוא משמש כנשיא הקהילה.
כדי להחזיר עטרה ליושנה גובשו עקרונות לשימור המרקם ולתוספות בנייה: יש לשמר את הפרצלציה הקיימת. לא תתאפשר פעולת איחוד וחלוקה. יש לשמר, גם בבינוי חדש, קווי בנין צידיים וקדמיים קיימים. כמו כן, בתוספות לבנינים קיימים, ניתן לאפשר תוספות על הבנין (במגבלות תכנית האב) ומאחוריו, אך לא בצידי הבנין או לפניו. שימור המרחב הציבורי והאלמנטים התוחמים אותו (גדרות שערים וצמחיה בוגרת) חיוניים לשימור השכונה כמכלול והמרקם הבנוי שלה. יש להגדיר סטנדרטים של "שפת רחוב" יחודית לסמטאות המושבה ההסטוריות.
הסגנון האקלקטי שהיה נפוץ בישראל בעיקר בשנות ה- 20 מתאפיין במונומנטליות ובשימוש בצורות ממספר רב של מקורות השראה -האדריכלות הקלאסית,אדריכלות של המזרח הרחוק , אר דקו , אר נובו ואדריכלות מזרח-תיכונית עתיקה, בשילוב אדריכלות מערבית. רבים מהבתים בסגנון האקלקטי הם דו-קומתיים או תלת – קומתיים, ובחלקם קומת הקרקע משמשת לצרכים מסחריים. המבנים לרוב הם סימטריים בצורתם ובמקרה של בניינים פינתיים, הם מדגישים את הפינה באופן בולט, ואף מוסיפים בה מגדלון. החזיתות של המבנים האקלקטיים עשירות במוטיבים קישוטיים ועמוסות מאוד. תשומת לב רבה ניתנת דווקא לחזית הרחוב, כאשר בחזיתות האחוריות ישנו היעדר כמעט מופגן של קישוטים. חלק גדול מהקישוטים הם קישוטי גבס שהוזמנו מקטלוגים, כך שניתן למצוא קישוטי תבליט זהים במבנים שונים. בנוסף נפוץ בבניה האקלקטית השימוש באריחי קרמיקה ובכתובות במרכז החזית או בחלקה העליון. החלונות לרוב הם אנכיים בפרופורציה של 2:1 ובעלי תריסי עץ או פח חיצוניים המותקנים על ציר. בנוסף, נעשה שימוש בחלונות ארקר בצורת חצי- משושה הבולטים מן החזית. גגות הרעפים נמוכים למדי, ולרוב מוסתרים באמצעות מעקה גג. פרטי גדרות אבן ומתכת ושערים אופייניים. נוכחות מאסיבית של ירק בקו הרקיע ובדפנות הרחובות, בעיקר בתוך המגרשים הפרטיים, בתווך הקדמי שבין הבתים לרחוב, ובתווך הצדדי בין הבתים. בניגוד לסגנונות אדריכליים מסורתיים שאופיינו בשימוש קישוטיות בחזיתות, דוגל הסגנון הבינלאומי במאפיינים של פונקצוינאליזם ואונבסליות. הסגנון התפתח באירופה בשנות ה – 30 ונתן מענה לבעיות החברתיות שלאחר מלחמת העולם הראשונה כגישת בנייה זולה ופשוטה. הסגנון, המאופיין בצורה ואסתטיקה הנובעים מתוך השימוש במבנה, התאים מאוד לישוב היהודי בארץ בשל התפיסה החברתית שלו יחד עם החיסכון הכלכלי שבו. הסגנון עבר שינויים קלים שהתאימו אותו לבנייה בארץ, שינויים הנובעים בעיקר מהשוני האקלימי בין הארץ לאירופה. לדוגמה, נעשה שימוש רב יותר במרפסות מאשר באירופה; החלונות הפונים דרומה קטנים יותר וכמעט ולא נעשה שימוש בקירות זכוכית. המוטיבים המובהקים למבנים הבינלאומיים מבחינה חיצונית הם: אסימטריה- על פי התפיסה המודרניסטית הבניין אמור להיות פונקציונאלי ולשרת את המתגורר בו, והסימטריה, לפי אדריכלי הבאוהאוס, משרתת את האדריכל ולא את המתגוררים במבנה. הגגות שטוחים, בניגוד לגגות רעפים, משופעים או קמורים. שימוש בחלונות ישרים בלבד (ללא קשתות) או בחלונות עגולוים ולא אוקלוס או רוזטה קלאסיים. כמו כן מאפיין נוסף הוא חלונות הסרט האופקיים וחלונות ה"מדחום" האנכיים שאפיינו חדרי מדרגות. המרפסות, המאפיינות את הסגנון הבינלאומי בארץ בשונה מאירופה, עוצבו באופן מינימליסטי כ"גריעה" מתוך מסת הבניין. בנוסף, נפוץ בסגנון הבינלאומי בארץ השימוש במרפסות פינתיות ומרפסות מעוגלות הפונות אל פינות הרחוב. כמו כן, בשל האקלים הים-תיכוני ישנו שימוש בקירות הצללה, קרניזים המקרים את המרפסות מפני השמש ופתחי אוורור שנועדו לאפשר משב רוח אל תוך המרפסת.
עם השימור הטיפוח והמאמץ במשך השנים עלתה קרנה של השכונה וניתנה תשומת לב לערכם המיוחד של הבתים, בדומה לתהליך שעברה בקעה הסמוכה. מחירי הדיור במושבות ירושלים במצב הקיים הם הגבוהים בירושלים. בהתאם לכך גם המדד החברתי – כלכלי. האוכלוסיה כ- 1,400 איש, כ – 63% מאוכלוסיית מושבות ירושלים הם ילידי חו"ל, משנות ה -90 של המאה הקודמת ועד לשנת 2,001 יש עליה של כ- 20% של תושבי חו"ל ועולים חדשים ומאז ועד 2009 עליה נוספת של כ- 15% במספר התושבים שמקורם מחו"ל. השכלה: 24% בעלי תואר ראשון, 25% בעלי תואר שני ויותר. מעל 50% מהתושבים אקדמאיים או עצמאיים.
הירוק בשכונה זו מגדיר את קו הרקיע של השכונות מתנשא גבוה מעל למבנים ועוטף אותם. הצמחיה נתרמת בעיקר מתוך חצרות המגרשים וכן עצי תות, ברוש, איקליפטוס, אורן ברחובות השכונה. בנוסף קיימים שטחים פתוחים וירוקים בשכונה, גן בית אלישבע, גן רחל אמנו (בר האריס) גן העיזים ועוד. וכמובן פארק המסילה בפינת השכונות בקעה המושבות מקור חיים קטמון וקטמונים.
בעקבות כך הפכה המושבה היוונית לשכונה מבין היוקרתיות בירושלים, בחלקה הפונה לרחוב עמק רפאים נפתחו חנויות, מסעדות ובתי קפה. השכונה נחשבת לשכונה מטופחת במיוחד ובעלת ייחוד.